יום רביעי, 24 ביולי 2013

טטיאנה ואלכסנדר מאת פאולינה סיימונס הוצ' מודן

ספר ההמשך לפרש הברונזה.

קרוב ל 600 עמודים לוקח להם עד שהם ניפגשים שוב.
טטיאנה, כאחות בצלב האדום, אמריקאית, מוצאת את אלכסנדר במחנה זאכסנהאוזן בתא מס' 7. 
לא אפליג לשעמם אתכם על כוחה של האהבה, אין לי מילים טובות מאלה של המחברת, מה שדוקא ראוי בעיני לציין אינו המסע שלהם אחד אל השני אלא הרקע ההיסטורי להתרחשויות בספר זה.

עשרות סיפורים ששמעתי בימי חיי על האכזריות של סטאלין לחיילים ולאזרחי רוסיה לא היכו בי בעוצמה כמו השתלשלות האירועים בספר זה.

בשונה מפרש הברונזה הרבה מהסיפור מסופר על ידי אלכסנדר, חייל וקצין בצבא האדום. מתברר שבנוסף ליחידות הצבאיות המוכרות היו בצבא זה גדודי פושעים ואסירים, הם גדודי המתאבדים, אותם הטיל סטאלין למערכה נגד הגרמנים כחוד החנית של הלוחמים, בלי נשק ראוי, בלי מזון ובלי ביגוד מתאים לקור הרוסי. על כל חלל מגדודים אלה נשלחו רבים אחרים, שהרי ברוסיה כל מי שלא היה כנוע למדיניות הקומוניסטית נחשב לפושע.

אלכסנדר מיצג את כוחה של ההישרדות האנושית, כפי שזו מוצאת ביטוי בתחתית של התחתית, כלומר במקום הנמוך ביותר אליו ניתן לדחוף בני אנוש. מתברר שגדודי המתאבדים לוו על ידי אנשי NKVD לימים NKGB כשאלה מצויידים בכל הנדרש להישרדותם ומוציאים להורג כל חייל שמראה סימני חולשה, מתכנן לברוח או ליפול בשבי.

אימי סיפרה, שאבא שלי, שלחם 3 שנים במסגרת הצבא האדום בגרמנים העיד שאנשי ה NKGB הוצמדו גם לגדודים רגילים וירו בכל חייל שהראה סימני חולשה.
מאות אלפי חיילים רוסיים נטבחו על ידי המכונה הגרמנית המשומנת, וסטאלין שלח עוד ועוד.
הזוועה בהיתגלמותה.
רק ברוסיה נהרגו מיליונים במלחמה ובהוצאות להורג של השלטונות.

סטאלין ארור כמו היטלר.

כדאי כדאי מאוד לקרוא.

בברכה ובאהבה

אורנה- הרחבת התודעה


אין תגובות: