יום חמישי, 11 ביולי 2013

עידן התמימות- אידית וורטון הוצ' כתר.


להיכנס לרומן מהמאה ה 19 זה כמו לעבור מלמבורגיני 2014 לכרכרה רתומה לשני סוסים. הספר מכניס את הקורא הקצבי, הזאפי והמהיר של המילניום השלישי להתרחשויות שמתפתחות בקצב נסיעתה של כרכרת צבים אפילו לא סוסים. אך מי שרוצה לטעום מאוירת הספרות של המאה ה 19 צריך להתאזר בסבלנות, זו משתלמת, והקצב מואץ בערך משליש הספר.

מה על פני השטח? ארצ'ר ניולנד מאוהב באלן אולנסקה בת הדודה של אשתו מיי ולאנד. אלן גרושתו של אציל פולני נוחתת בניו יורק, המאוזקת על ידי ברוני החברה האירופאית, בהפתעה. היא תוססת, היא יפה, היא שמה פס על מרבית המוסכמות החברתיות הקפואות, ובקיצור מרקידה את ההורמונים הצעירים של ארצ'ר, ולא רק שלו, שהחיים עם זוגתו הנאווה משמימים את חייו. 
ברור שבחברה שמרנית, רכלנית וצבועה הוא לא יכול לעשות מה שהיה עושה במאה ה 21, מזמן את אישתו הנאווה לעורך דין, חולק את רכושם ומפליג אל האופק המבטיח עם מושא אהבתו האמיתית. 
אך במאה ה 19 הכל מתנהל בקצב הכרכרה, האינטראקציה ביניהם מתפתחת מנגיעה אקראית בברך עד נשיקה חפוזה בכרכרה לאורך 200 עמודים, ואם הקורא מחפש זנזונים גלויים צפויה לו אכזבה בכל עמוד בספר. 
התקדמות העלילה איטית מאוד, ומושגת בזכות אותם קטעי תיאור משמימים של הנוף, הבגד, הבית, החדר,הקיר, הכורסה ועוד, לא מתאים לקצבו של הקורא המודרני.
אך אם חשבתם שארצ'ר ונשותיו הם הגיבורים של הספר, קצת טעיתם, הגיבורים האמיתיים של הספר הינם הצביעות החברתית של אנשי ניו יורק, שנשלטים על ידי קודים ארכאיים של זקני השבט הניו יורקי. 
וכבר כשניתן לארצ'ר לחדש את מערכת היחסים עם אהובתו, נחשו מה הוא עושה. רמז: מוטיב נבו.

המלצת קריאה: תיהנו מהסרט, (כן יש סרט) השאירו את הקריאה לחוג לספרות ולאלה שאוהבים ללמוד ספרות, במיוחד את ספרות המאה ה-19. 

בהצלחה, יקירי.

אורנה שפריר-הרחבת התודעה

אין תגובות: