"ילדי החרות" מאת פאולינה סיימונס הוצאת מודן 2013 ( 355 עמ')

רומן מתחילת המאה העשרים בארה"ב של אמריקה. סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין מהגרת איטלקיה, ג'ינה אטביאנו לבין מקומי עשיר ממשפחה מכובדת, מהמייסדים הראשונים, הארי ברינגטון סטודנט ניצחי לדוקטורט לכלכלה, שאמור להינשא לאליס בת מעמדו היפה והעשירה.

כמו שאתם מנחשים העלילה כמוה כרומן רומנטי שיש בו גם שיח כלכלי מרקסיסטי, התפתחות הפמיניזם ובנייתה של תעלת פנמה, הניסיון לברוח מפרדיגמת הרומן הרומנטי בעזרת מידע היסטורי פוליטי וכלכלי אינו מוצלח באופן מיוחד, אך גם לא כושל לגמרי. סיימונס מצליחה לתת רקע לתקופה 1899 כשבצל כבר מתחוללת המלחמה בספרד ויש ניסיונות להנהיג תנועת נשים פמניסטית.

מה שתפס אותי בספר זו העובדה שנבנית דמות גיבור- אנטי גיבור לאלכסנדר מפרש ההברונזה. אותי ענין לראות איך סיימונס מפתחת דמות הפוכה לגיבור האולטימטיבי, ויכולת זו בין היתר היא שעושה אותה לכותבת מוכשרת.

הארי הוא ההיפוך הגמור של אלכסנדר, הארי לא גיבור בשום מובן, הוא אדם משועבד, ילד מפונק שתהליך ההתבגרות שלו איטי ובלתי מורגש. בעוד אלכסנדר נאבק בשיעבוד הסיבירי-רוסי כאדם בעל נפש חופשית, הארי לא נאבק כדי להשתחרר מהמוסכמות שכובלות אותו בבית הסוהר המעמדי שלו.

בעוד אלכסנדר נלחם בכל העולם הארי לא נלחם כל כלום בעוד אלכסנדר לוקח אחריות על חייו הארי לא לוקח אחריות ונותן לאירועים להתגלגל, הוא לא אמיץ והוא אף פוחד לספר לארוסתו שהוא אינו אוהב אותה ואינו מתכוון לשאתה לאישה.

בעוד אלכסנדר הוא איש עבודה שאינו בוחל בשום פרנסה, ראו בגן הקיץ, הארי הוא בטלן שמתהדר בעיסוק מאוד פאטתי, הוא קורא וחושב, וכשכבר זוכה ללמד באוניברסיטה כמתרגל, הוא נכשל כישלון חרוץ.

בניגוד לאלכסנדר הוא מתכחש שנים לאהבתו לג'ינה עד שהם ניפגשים באופן אקראי ליד הרווארד, ולמעשה היא זו שלוקחת את המושכות לידיה ומנהיגה את יחסיהם עד לנישואיהם.

גם בפרש הברונזה וגם בילדי החירות מעוצבות הנשים טאטיאנה וג'ינה כנשים עוצמתיות שמובילות את הגברים שלהן למימוש האהבה והיחסים.

התרגום טוב בעיני הקריאה קולחת. לא ספר לנובל כן ספר לטיסה או לקריאה באיזור הקלילות. הסיום של הספר מרמז לדעתי שההמשך יבוא.

שלכם באהבה

אורנה שפריר