האיש שלא פסק לישון / מאת אהרון אפלפלד

השינה המשקמת

אפלפלד טווה את סיפורו של ארווין הצעיר, ניצול שואה, בשני מעגלים: בהווה, בו ארווין המכונה "נער השינה" על שום נטייתו לשקוע בשינה לעיתים קרובות ולפרקי זמן ארוכים במסגרת ההכשרה ערב מלחמת השחרור לחיים בישראל, ובעבר, התחברותו לשורשיו בהרי הקרפטים, התחברות המתחוללת באמצעות פרקי שינה ארוכים. בין לבין הוא זורע בסיפור מידע ביוגרפי. 
מסר חדשני עובר לאורך כל הספר: הדרך לשיקום אינה התנתקות מהעבר הטראגי ואימוץ אורח חיים מעשי ופעלתני, כפי שמקובל היה אז ביישוב, אלא דווקא התנתקות, והבנית זכרונות העבר בכל דרך, בסיפור בשינה ובאיסוף סיפורי המשפחה מעדים, כמו מד"ר ווינגרטן. 

ארווין מייצג את הדרך לשיקום בהבניה מחודשת של זכרונות העבר, בויזואליזציה במהלך חלום של בית אמא אבא בשיחות עמם ובחקר הבית שגדל בו עד שפרצה המלחמה. אלה התהליכים שמביאים מרפא לנפשו. ואכן ככל שהוא מאחה יותר את חוטי העבר כך מתקדמת גם הבראתו הפיזית מהפציעה הקשה.

במקביל לכך הוא זונח את שפת אמו, הגרמנית, ומטביע את השפה העברית בתודעתו באמצעות העתקת טקסטים שונים, התנ"ך, ספורי עגנון ועוד.

כששני התהליכים מבשילים, הבנית תמונת נוף ילדותו, והטמעת השפה העברית הוא פורץ את מחסום הכתיבה ומתחיל דרכו כסופר.  

על השפה העברית: ביד אומן פורש אפלפלד את הסיפור, וכך מתברר שוב ושוב, שספרות מקור מאפשרת לשפה העברית להופיע במלוא הדרה, ולעשות את ההבדל בקריאה.  
למרות התוכן ה"עמוק-כבד" הקריאה שוטפת וזורמת ולכך אחראים שניים: סגנון וניסוח בגובה העיניים, וחלוקת הסיפור לפרקים קצרצרים.

פשוט היה נפלא לקרוא.

תודה

באהבה

אורנה