מי אתה הולך להיות בשיחה עם הבוס?

סיפור אימוני-מי אתה הולך להיות בשיחה עם הבוס שלך?

גבר כבן 40, עובד מדינה, מוכשר, יפה תואר, סימפטי מרגיש שהבוס שלו מנסה להיפטר ממנו, הוא מרגיש "שמחפשים אותו בסיבוב" נמאס לו, הוא הולך לקיים שיחה על העניין עם הבוס. זו לא שיחה ראשונה, אך מכיוון שלא חל שינוי בעקבות השיחות הקודמות, הוא רוצה להתאמן על שיחה מסוג אחר.

הבעייה
אחרי כ 12 שנות עבודה הוא מרגיש שאינו רצוי אך מכיוון שלא ניתן ל"פטר" אותו (עובד מדינה) הבוס מנסה ל"היפטר" ממנו וזאת הוא עושה בדרכים פתלתלות, כמו ניסיון להעבירו למחלקה אחרת, להציע לו תפקיד אחר פנחם מחלקתי ועוד. לא ברורה לו הסיבה לניסיונות ההרחקה.
(אני לא "חופרת" לגבי הסיבה, זהו מפגש חד פעמי ואין לזה מקום בתהליך)

רקע אישי
הגבר בשנות ה- 40 לחייו, בעל רקע מקצועי מרשים. אוהב את מקום עבודתו ולא מעוניין כרגע בשינוי. נשוי, 3 ילדים ואישה, האישה בימים אלה אינה עובדת, כך שפרנסת המשפחה רק עליו.
כשהוא הגיע אלי להתייעצות, זה היה לאחר שקיים עם ה"בוס" שלו כמה שיחות בעניין אך לא היתה פריצת דרך בשיחות אלה.

הבקשה
תכיני אותי לפגישה הבאה עם הבוס 

התהליך האימוני

חלק ראשון: השיחה בתחילת האימון
אני: מה תהייה התוצאה הטובה ביותר עבורך מהשיחה שתתקיים?
הוא: אם הוא יצהיר שאני נשאר בתפקיד שלי. אז תכיני אותי מה להגיד, כי נדמה לי שכבר אמרתי הכל בשיחות הקודמות
אני: לא יודעת מה אתה צריך להגיד, אבל יודעת לשאול שאלות. אני מניחה שבאמצעות התשובות לשאלות שלי ולתהליך שתעבור אתה תדע מה להגיד.
הוא: בסדר
אני: על מנת שהתוצאה תהיה כפי שתארת, מי אתה אמור להיות בשיחה?
הוא: מה...
אני: מה אתה הולך להביא לשיחה, מי אתה הולך להיות במהלך השיחה?
הוא: א א אני הולך להיות בטוח בעצמי, אני מביא לשיחה ביטחון עצמי
אני: יופי, מצויין, איך זה נראה במציאות?
הוא : מתאר
אני: מה עוד?
(לאחר הפרוק של המושג הוא הבין את העניין ומכאן היתה שיחה קולחת)
עד סיום חלק זה בשיחה הוא החליט שמי שהוא יהיה בשיחה בנוסף ל"בעל ביטחון עצמי"
הוא יהיה גם:
בעל אמונה בדרכו המקצועית
מלהיב בדרכו
מכבד את האחרים
יוזמתי
כל אחד מאלה הוא תאר, כיצד זה ייראה במציאות.

אני: אלה החוזקים שלך, והמשאבים שאתה מביא איתך לשיחה
הם ינחו אותך מה להגיד ומה לעשות
הוא: מפתיע...לא חשבתי על זה

חלק שני: הערכת הרלוונטיות
אני: עכשיו אני מבקשת ממך לבדוק את מידת הרלוונטיות של כל אחד מהחוזקים/משאבים שעלו בשיחה
באיזו מידה כל אחד מהם רלוונטי לשיחה עם הבוס
5-מידת רלוונטיות גבוהה ביותר
1- מידת רלוונטיות נמוכה ביותר

אלה הממצאים של הערכתו
בטחון עצמי-4
בעל אמונה-5
מלהיב-4
מכבד-5
יוזמתי-2

בשיחת הניתוח של הממצאים שאלתי: למה הערכת את "יוזמתי" כ 2?

הוא: ירד לי אסימון
אני: למה אתה מתכוון?
הוא: אני חושב שהוא מאויים
אני: ממה?
הוא: מהיוזמות שלי, כל הזמן יש לי רעיונות לפרויקטים, לתכניות חדשות, ללימודים ולהתמקצעות, ועכשיו כשאני חושב על זה נדמה לי שדוקא החוזק הזה עושה בעייה
אני: למה?
הוא: אני חושב שהוא מפחד
אני: אז מה אתה מחליט?
הוא: אני מוריד את זה, אני לא רוצה שבשיחה יהיה משהו שיזכיר לו את הפחד הזה
אני: מצויין, תוריד

חלק שלישי: הדמייה מנטאלית
ביקשתי ממנו לעצום עיניים ולדמיין אותו ואת הבוס במהלך השיחה
הפעלנו את מערכת הייצוג החושי: ראייה, שמיעה ותחישה
הוספתי שאלות מכיילות עד שהתמונה היתה ברורה לחלוטין
שאלות מנחות לדוגמא: היכן השיחה מתקיימת, תאר היכן אתם יושבים, מה אתה לובש? וכד'. כשהוא תאר את המקום המשכנו להתאמן.
אני: כשאתה מכבד, איך זה נראה בשיחה?
הוא: אני מקשיב, לא קוטע אותו, אני אף אומר לו שאני מבין את הבקורת שלו....
אני: ואיך זה נשמע?
הוא: אני לא יודע
אני: איך זה מרגיש?
הוא: אני מתרגש
אני: איפה אתה מרגיש את זה?
הוא: באיזור של הבטן
עברנו על החוזקים למעט עניין היוזמה כשתהליך התשאול שלי דומה למה שהדגמתי. כך הוא התאמן עד שהשיחה עם הבוס "נקלטה" על ידי כל החושים "והועברה למוח". בשפה שלי: הוא החל להתידד עם התרחשות עתידית ולהבהיר אותה לעצמו ברמת החושים שלו. ה"מוח" שלו ידע מה לעשות עם המידע הזה!!!

חלק רביעי: סכום
אני: אז איך אתה מרגיש?
הוא: די שמח וגם מרוצה, מצב הרוח שלי השתפר
אני: גם אני שמחה
הוא: (צוחק)
אני: האם יש לך בהירות לגבי "מי אתה הולך להיות בשיחה?"
הוא: לגמרי
אני: האם יש לך בהירות לגבי "מה אתה הולך להגיד בשיחה?"
הוא: לא לגמרי עדיין אבל יש לי בהירות לגבי האנרגיה שתהיה בשיחה, וזה חדש עבורי, זה גם נראה לי יותר חזק מלחשוב מה להגיד בשיחה
אני: אני מאמנת אותך אני לא יועצת...
הוא: צוחק
אני: לפני השיחה תשחזר בדימיון את החוזקים/המשאבים שלך, תדמיין שוב מי אתה בשיחה כשאלה החוזקים/משאבים שאתה מביא
הוא: טוב
אני: אלה יפעילו את התכנים שתעלה בשיחה, תהיה הלימה אנרגטית בין מי שאתה לבין מה שאתה תגיד
הוא: וואללה
אני: בהצלחה, אתה יכול לשתף אותי בתוצאות
הוא: בסדר גמור

תודה שביקרתם וקראתם
אשמח לתגובות

באהבה מאורנה

אתה הינך המרפא-שיטת סילבה לריפוי עצמי מאת חוזה סילבה ורוברט סטון הוצ' אור-עם

שלום לכם קוראי היקרים

הפעם ברצוני להמליץ על ספר שעורר בי תחושת דה-ז'וו בעת הקריאה.
מדובר בספר: אתה הינך המרפא-שיטת סילבה לריפוי עצמי מאת חוזה סילבה ורוברט ב. סטון בהוצ' אור-עם.

עוד בילדותי כשחשתי בכאב יכולתי לתת לו צורה למקמו בגוף, ולהראות לו דרך לעזוב את הגוף וכך להיפטר ממנו.
חשבתי במשך שנים רבות שכולם עושים כך. נו עברתי את עידן התמימות ואני מבינה שלא כך.
עם השנים כשהתחלתי לאמן נחשפתי לספרות עניפה שמתארת כיצד שליטה במוח משפיעה על הפיזיולוגיה של הגוף.
מעודדת מכך מצאתי לנכון לשלב באימון שלי גם עבודה המאפשרת למתאמן להשיג את מטרותיו באמצעות שליטה והכוונה של מחשבות, דימיון ומלל.

סילבה מכוון בספרו לתוצאות בתחום הבריאותי אך השיטה מאפשרת תוצאות בכל תחום אחר.

מה בספר? 
הוא כתוב במתכונת קורס "עשה זאת בעצמך" פעילויות שמטרתן שיפור בריאותי.
במצב גלי אלפא ( פעימות איטיות במוח) על המתאמן לדמיין תמונה מנטאלית של מצב מיטבי מבחינה בריאותית ולתמלל אותו בצורה ברורה. התמונה המנטאלית מתקבעת באיזור שנקרא "המוח הבלתי מודע" שלאחר תקופת זמן מכוונן אותנו לברוא מציאות של המצב המיטבי. כדי להגיע למצב אלפא נותן סילבה כלים להרפייה שהם התנאי הבסיסי שמאפשר פעילות זו. בספר עשרות סיפורים של אנשים שהתאמנו בשיטה זו והצליחו לשפר את מצבם הבריאותי.
למה הספר כל כך חשוב לאנשים כמוני? 
א. במישור האישי:
מסביר את מה שעשיתי באופן טבעי, וחשוב מזה את מה שכל אחד מאיתנו יכול לעשות באופן טבעי אך הלוגיקה השכיחה ממנו ידע זה.
ב. במישור המקצועי:
כמאמנת ברור לי שאין השיטה מתוחמת לעניינים בריאותיים אלא מתאימה לתמוך בתכנית אימון להשגת מטרות ולכן נתנה לי האפשרות להרחיב את סל הכלים שלי בכך שיצרתי אינטגרציה של מספר גישות לתפיסה ייחודית לי.

מברכת אתכם בגמר חתימה טובה
תודה שביקרתם בבלוגיה

אורנה
  

הכל בראש שלנו- על אימון בצעדים קטנים

"מהמוח באהבה": כיצד מנטרלים התנגדות לשינויים

אנשים למעשה לא אוהבים שינויים, בודאי לא שינויים גדולים. קחו למשל את האלפים שכשלו בדיאטה, הם ידעו מה לאכול, ידעו מה לא לאכול, ידעו על השילוב של ספורט בתהליך, ידעו על קלוריות, שומנים ופחמימות, היה להם מחשבון קלורי, וזה לא עבד.

התבוננו על אלפי התלמידים שנכשלו בלימודיהם לאורך שנים, הם למדו כיצד ללמוד, הם למדו כיצד להתכונן למבחן, הם למדו לארגן חומרים, הם ידעו לצמצם תכנים, הם למדו כיצד לקרוא שאלות וכיצד לענות על שאלות, אבל לא הצליחו לגייס עצמם ללמידה ולהצליח. למה זה לא עבד עבורם?

אנשים שחוו כשלונות מפחדים לעשות שינוי, ולא רק אלה שחוו כשלונות. אנשים בכלל לא אוהבים שינוי, ומתברר שזה נעוץ בכלל בפיזיולוגיה של המוח, כי שינוי מפחיד, מלחיץ, והפחד/לחץ משתק.

זה הכל בראש

יש לנו 3 מוחות, גזע המוח, המוח התיכון והקורטקס, קליפת המוח. לעניינינו חשוב שנדע שתגובות לחימה או מנוסה נשלטים על ידי המוח התיכון, ואילו מחשבות, יצירתיות וכד' מתנהלים בקליפת המוח. שלושת המוחות אמורים להיות בהרמוניה לטובת הבריאות שלנו.

במוח התיכון שוכנת האמיגדלה, היא הגורם להישרדותנו, כמו מנגנון אזעקה. כשהיא מזהה מצב הישרדות (שמעורר פחד) היא מנהלת את תגובת הלחימה(FIGTH) או המנוסה (FLIGTH). איך? היא מאטה עד עצירה (כנראה בעזרת הורמון) את מנגנון החשיבה, שעלול לעכב תגובת לחימה או מנוסה. בעבר הרחוק מנגנון זה עזר לאדם להישרד בציד, ובלחימה, כשדב התנפל על הצייד המנגנון ההישרדותי איפשר לו לפעול באופן אוטומטי (להילחם או לנוס) מבלי להתעכב על חשיבה "מה אני עושה עכשיו?" עד שייסיים לחשוב ייטרף. כלומר תפקודים לא חיוניים ננעלים אוטומטית במצבי הישרדות.

הידע שלנו על מנגנון זה מבהיר את העניין שפתחתי בו: אנשים לא אוהבים שינויים. יש אנשים שעבורם שינויי מעורר פחד, לחץ, וזו הסיבה שהם נכשלים ולא מגשימים מטרות שהציבו לעצמם, כמו דיאטה, כמו לימודים, כמו פרידה מבן זוג ועוד.

כל שינוי "שמתנפלים עליו בגדול, לא במידתנו" נדון לכישלון, הצרה שרובינו איננו יודעים מה שמידתנו ומה לא במידתנו, כתוצאה מכך אין התאמה בין הצעדים שאנו נוקטים להגשימו לבין יכולתנו להכיל צעדים אלה מבלי לאותת לאמיגלדה "אוי זה גדול עלי, אני לא אצליח", וכשמוחנו קולט אותות מצוקה אלה, הוא מפעיל את מנגנון המנוסה או הלחימה, בדרך כלל רובנו חווים את המנוסה.

מה עושים? הולכים על פתרונות חמקניים, מהסוג: "הבה נתחכמה למוחנו זה..." את השינוי עושים בצעדים קטנטנים, קלים להשגה, כאלה שמאפשרים לעקוף את האמיגלדה, כאלה ש"מרדימים את השומר על משמרתו" ולא מרעידים את פעמוני האזעקה לפעולת המנוסה (flight  ). אם מתמידים וממשיכים לפעול בצעדים קטנטנים, אנו מצליחים ליצור "מסלולים" חדשים לפעולה, שעם הזמן משפיעים על ההתנגדות לשינוי ומחלישים אותה.

איך מתאמנים?

1. מגדירים מטרה
2. מפרקים את המטרה ליעדים
3. ממפים כל יעד
4. מגדירים את הצעדים הקטנטנים
5.  פועלים

בעקבות רוברט מאואר, "צעד קטן לשינוי גדול- דרך הקאיזן" הוצ' אגם 2005  

לאמן את התודעה למודעות עמוקה-בעקבות "בלתי נראה" מאת פול אוסטר

בטיסות אני תמיד קוראת ומכיוון שהדרך לאריזונה לוקחת סה"כ כ 35 שעות טיסה נטו (הלוך ושוב, בלי לחשב זמנים בין הטיסות ) היה לי די זמן לקרוא.

אז פתחתי ב"ורטיגו" של פול אוסטר, שם מבטיח, נכון? ומצאתי שאצלי זה מתחיל מע' 27, נו יפה כך, "עם עובד"? מחר אחליף אצל בנצי.

עברתי ל"בלתי נראה" של אוסטר.

"הלו, עם עובד, הגיבור הוא אדם ווקר ולא מרק ווקר, בבקשה תדייקוווווווווו"

מאז שזוכרת אני את עצמי, המילה הכתובה הלכה עלי קסמים, וכמו אז גם היום, ואוסטר פשוט עושה לי את זה. העלילה מרתקת, קורות חייו של אדם ווקר בשלושה פרקים: קיץ סתיו אביב מסופרים על ידי סופר, ידידו של ווקר.

אוסטר בוחר כמובן לספר את הסיפור מזווית ראייה מפתיעה ובסדר כרונולוגי בלתי מצופה.
אהבתי.

ומה שהכי בספר? זו השפה. זורמת בידידות מהכתוב לעין ומשם למוח, מפלרטטת עם הקורא בעדינות, ומפתיעה אותו ברכות. מלטפת את הסיפור, כמו שרק אומן אוהב/מאהב יכול לעשות.
אהבתי.

פרק שלם בספר מתאר את חושניות היחסים בין אדם ווקר לאחותו, גווין. את אהבתו אליה ואת הדרך בה הוא מתאר אהבה זו מילדותם להתבגרותם לבגרותם.
אהבתי.


המספר שבוי בעלילת חייו של אדם משוחח לימים עם גווין, היא כבר עברה את ה- 60, אדם בינתיים נפטר מסרטן. לדבריה "לא היו דברים מעולם" וכל סיפור "גילוי העריות" הינו פרי דימיונו של אדם.
והקורא, מה נשאר לו? "היה או לא היה".
אבל מה זה משנה?
הסיפור יפה.
אהבתי.

ההברקה שבאה לי בעקבות הקריאה לאימון התודעה למודעות:

1. בקשו מהמתאמן לספר סיפור משמעותי מאוד בחייו הקשור ביחסיו עם אדם אחר.
2. בקשו מהתמתאמן לספר את אותו הסיפור מזווית הראייה של האחר בתנאים הבאים:
א. סיפור המעשה יסופר מזוית ראייה הפוכה
ב. ה"אמיתות" בסיפור תהיינה הפוכות ומנוגדות לוורסיה הראשונה

לאחר שיספר את הסיפורים בקשו ממנו לתאר:
א. את הרגשות שלו
ב. את המחשבות שלו
ג. את התובנות שלו (הכי חשוב)

תוך כדי כך אל תשכחו:
לשאול שאלות מעוררות התבוננות
לשקף לשקף לשקף

מסקנות שלי:
כשאנו מסוגלים ל"הרפות" ממה שאנחנו יודעים רק אז נהיה מסוגלים לראות עצמנו דרך עיניו של האחר ולהתעורר.

אהבתי.

שיהיה לכם שבוע נפלא

חיבוק מאורנה

פרישה כייפית ממערכת החינוך

שלום לכולם
סוף סוף אני פותחת את הבלוג החדש שלי על אימון, רוחניות והתפתחות אישית. עתה משפרשתי ממערכת החינוך אחרי כ 33 שנים בהוראה ובהדרכה אני מרגישה חופשית להמשיך בתנועה הנכונה לי, ז"א לפתח את העסק שלי כמאמנת יועצת ומדריכה. אני שמחה לספר שהפרישה עבורי הינה הזדמנות למימוש עצמי בתחומים חדשים. אהבתי את עבודתי במשרד החינוך, שם עסקתי ב 18 שנים האחרונות בפיתוח ובהנחית מורים במלמדים אוכלוסיות במצוקה. שנים ראיתי בעבודתי שליחות והגשמה, הטמעתי במערכת את התפיסה שכתיבה ארוכת טווח הינה דרך ללמידה ולהתפתחות. היום אחרי 18 שנים הרעיון הזה ממומש גם על ידי יחידות אחרות במשרד ולכן אני רואה עצמי כמי שממשה את החזון שלה.
זה ממש כייף.
בבלוגיה אעסוק בנושאים שקשורים לאימון רוחני, להתפתחות ללמידה, לכתיבה לסיפורים ולסיפורי חיים. בטח יהיה מעניין.
בינתיים גמר חתימה טובה.
אורנה