‏הצגת רשומות עם תוויות פול אוסטר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פול אוסטר. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 22 ביוני 2011

מר וורטיגו- אהבתי מאוד

מר וורטיגו-פול אוסטר: אהבתי מאוד!

 בנקודת המפנה בסיפור אומר מאסטר יהודי לוולט נער הפלא " ....ועוד מעט כבר לא תהייה וולט, נער הפלא. אצטרך לשנות את השם שלך למר וורטיגו.... בקריירה של כל מרחף מגיע הרגע שהאוויר שורץ סכנות, ואני חושש שהגיע הרגע הזה..." כך עוברת לה תהילת עולם של נער צעיר שקריירת הריחוף שלו מסתיימת בגיל ההתבגרות.
פול אוסטר משרטט ביד אומן מערכת יחסים מופלאה בין מורה מסתורי לנער שוליים, אותו הוא מאמץ על מנת לבנות לו קריירת מרחף, כל זה על רקע מסעם ברחבי ארצות הברית של שנות העשרים. היחסים ביניהם עוברים תהפוכות רבות עד שמאסטר יהודי מפנה לילד את בימת היחד שלהם על מנת שהנער יממש את עצמו.
שתי מיתות מתרחשות בנקודת המפנה: מות הכישרון - וולט מאבד את יכולת הריחוף ומורו הדגול מאבד עצמו לדעת בגלל מחלת הסרטן המקננת בגופו. למעשה הכישרון מת כדי לפנות את הדרך להתבגרות הנער והתפכחותו, והמורה מת כדי לאפשר את עצמאותו.
מרגע זה ועד סוף הספר אנו מלווים את וולט בתהפוכות חייו המרתקות, בוכים, צוחקים ומתפכחים מכל האשליות, כי הריחוף, שלא בפשט שלו, הינו אשלייה רבת עוצמה, למרות שאוסטר השכיל לתאר אותו בשפה כל כך ראציונלית ומעשית שבא לי תוך כדי קריאה לנסות ולרחף, אך נמנעתי, אני גרה בקומה שישית ובעלי הזהיר אותי, שאם משהו יתפנצ'ר אני לבד בקטע....
הרבה קטעים מרגשים בספר, אהבתי ביותר את הסיום, שאומר כי על מנת לרחף ולנתק עצמך מהאדמה כל שעליך לעשות הוא "לתת לעצמך להתפוגג... נשום עד שתחוש את הנפש זורמת ויוצאת מתוכך, ....הריק שבגוף נעשה קל יותר מהאוויר סביבך..." לטעמי זהו המסר שבשפה שלי אומר: אתה יכול להמריא לכל מקום אם תאפשר לאגו שלך להתפוגג, כשתשלוט בו, רוחך תתרומם לגבהים וחייך יקבלו את המשמעות שתמיד חיפשת, כי הריחוף למעלה למעלה למעלה הוא למעשה החיפוש אחר המשמעות לחיינו.

קריאה מהנה מאוד מאוד

באהבה

אורנה
       

יום שבת, 30 באפריל 2011

לאמן את התודעה למודעות עמוקה-בעקבות "בלתי נראה" מאת פול אוסטר

בטיסות אני תמיד קוראת ומכיוון שהדרך לאריזונה לוקחת סה"כ כ 35 שעות טיסה נטו (הלוך ושוב, בלי לחשב זמנים בין הטיסות ) היה לי די זמן לקרוא.

אז פתחתי ב"ורטיגו" של פול אוסטר, שם מבטיח, נכון? ומצאתי שאצלי זה מתחיל מע' 27, נו יפה כך, "עם עובד"? מחר אחליף אצל בנצי.

עברתי ל"בלתי נראה" של אוסטר.

"הלו, עם עובד, הגיבור הוא אדם ווקר ולא מרק ווקר, בבקשה תדייקוווווווווו"

מאז שזוכרת אני את עצמי, המילה הכתובה הלכה עלי קסמים, וכמו אז גם היום, ואוסטר פשוט עושה לי את זה. העלילה מרתקת, קורות חייו של אדם ווקר בשלושה פרקים: קיץ סתיו אביב מסופרים על ידי סופר, ידידו של ווקר.

אוסטר בוחר כמובן לספר את הסיפור מזווית ראייה מפתיעה ובסדר כרונולוגי בלתי מצופה.
אהבתי.

ומה שהכי בספר? זו השפה. זורמת בידידות מהכתוב לעין ומשם למוח, מפלרטטת עם הקורא בעדינות, ומפתיעה אותו ברכות. מלטפת את הסיפור, כמו שרק אומן אוהב/מאהב יכול לעשות.
אהבתי.

פרק שלם בספר מתאר את חושניות היחסים בין אדם ווקר לאחותו, גווין. את אהבתו אליה ואת הדרך בה הוא מתאר אהבה זו מילדותם להתבגרותם לבגרותם.
אהבתי.


המספר שבוי בעלילת חייו של אדם משוחח לימים עם גווין, היא כבר עברה את ה- 60, אדם בינתיים נפטר מסרטן. לדבריה "לא היו דברים מעולם" וכל סיפור "גילוי העריות" הינו פרי דימיונו של אדם.
והקורא, מה נשאר לו? "היה או לא היה".
אבל מה זה משנה?
הסיפור יפה.
אהבתי.

ההברקה שבאה לי בעקבות הקריאה לאימון התודעה למודעות:

1. בקשו מהמתאמן לספר סיפור משמעותי מאוד בחייו הקשור ביחסיו עם אדם אחר.
2. בקשו מהתמתאמן לספר את אותו הסיפור מזווית הראייה של האחר בתנאים הבאים:
א. סיפור המעשה יסופר מזוית ראייה הפוכה
ב. ה"אמיתות" בסיפור תהיינה הפוכות ומנוגדות לוורסיה הראשונה

לאחר שיספר את הסיפורים בקשו ממנו לתאר:
א. את הרגשות שלו
ב. את המחשבות שלו
ג. את התובנות שלו (הכי חשוב)

תוך כדי כך אל תשכחו:
לשאול שאלות מעוררות התבוננות
לשקף לשקף לשקף

מסקנות שלי:
כשאנו מסוגלים ל"הרפות" ממה שאנחנו יודעים רק אז נהיה מסוגלים לראות עצמנו דרך עיניו של האחר ולהתעורר.

אהבתי.

שיהיה לכם שבוע נפלא

חיבוק מאורנה