שבע אימהות-
יוכי ברנדס
הוצ' כנרת זמורה ביתן
שמעתי שהתעוררתי מאוחר, וכבר כל העולם קרא את הספר, אז מה? השעון שלי לא צלצל בזמן.
אהבתי, ממש אהבתי כל רגע.
הפעם אתחיל דוקא מאופן הכתיבה. המחברת,
מספרת על שבע נשים מקראיות, מציגה את התוכן המקראי, ואת הפרשנות המקובלת ומנהלת על
הרקע הזה שיח מבקר ומתפלפל עם חז"ל ועם סופרי המקרא, כל זה בהומור עכשווי,
ובשילוב מבעים מלשון היום יום, מה שהופך את נימת הכתוב לידידותית מאוד לקורא.
היא בחרה בשבע דמויות אותן היא מכנה
שבע האימהות, אם מואב (בת לוט), תמר, מרים, בת פרעה, רות, מיכל, ואסתר, ובכך שוברת
קונבנציה תודעתית עתיקת יומין של ארבע האימהות, שרה, רבקה, לאה ורחל. היא מספרת
לנו את מי היא אוהבת ולמה, ואת מי היא לא סובלת ולמה ואת מי היא ממש שונאת, מעלה
טיעונים מרתקים לאורך כל הדרך.
השילוב של המקורות התנכיים ושל מקורות
אחרים לא נעשה בצורה ליניארית אלא במעין דיאלקט בין הטקסטים, ממש מרתק, לא יכולתי
להיפרד מהספר.
עמדת המחברת פמניסטית, היא מראה את הפן
הגברי במקרא, מבקרת אותו, אך הביקורת נעשית בחן ובהומור, וכך עובר המסר אף טוב
יותר. הראייה הנשית והמפוכחת של המחברת מאפשרת הזדהות עם דעותיה, וגם אם קיימת
התנגדות היא באה ממקום מרוכך ומחוייך.
המרתק בספר הוא העובדה שהמחברת מצליחה
להאיר את הדמויות מזווית ראייה מרעננת וחדשנית, שאדם כמוני, חילוני, שיש לו ידע
תיכוני וכללי על התנ"ך, מתחבר לידע עשיר, מדוייק ופרשני באופן מידי.
את מי הכי הכי אהבתי? את מיכל בת שאול
כמובן!!!
כל רגע בקריאה היה עבורי עונג.
בברכה לכולם
אורנה שפריר-מאמנת להרחבת התודעה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה