‏הצגת רשומות עם תוויות שפה עברית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות שפה עברית. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 11 באוקטובר 2011

"ואולי לא היו" מאת שולמית לפיד הוצ' כתר 2011 204 ע'

ואולי לא היו

אי אפשר שלא יתנגן ברקע שירה של רחל "ואולי" הטקסטים והמנגינה מתערבים זה בזה במהלך הקריאה ומאפשרים לקורא להמריא למימד אחר.

אהבתי את הספר מאוד. רומנטיקה על רקע היסטורי של תל אביב בשנות השלושים כשמכל בית קפה מתנגנים צלילי המוסיקה של אז אל אוזני הקורא ונמהלים בעובדות ובבדיות שהסיפור הנפלא הזה מביא לפתחנו.

סידי ומיקי מגיעים לתל אביב ב 1934 ממזרח אירופה חדורי מוטיבציה להיות הישראלים החדשים. הוא עיתונאי שרוצה להיות עובד כפיים, לפחות בנאי והיא אישה יצירתית, מוזיקלית רקדנית בחסד שמוצאת בדרכים שונות אופציות להתפרנס ולאכול. את קורותיה של סידי מלווה הכמיהה המתמדת למשפחה, וככל שמגיעות הידיעות על השמדת יהדות אירופה הולכת כמיהה זו ומתעטפת באבל נורא, רק בסוף הספר נרמזת תחילתה של נחמה בדמותם של העולים הפליטים ואחיו של סידי, שמסבים לארוחה בביתה וכשהיא מתבוננת בהם היא חושבת "אנחנו משפחה".

מתברר שתל אביב העיר "שסביב השעון" היתה כזו גם בשנות השלושים והארבעים, עיר תוססת שמציעה לתושביה תעסוקה ביום ובלילה, וכך מעמעמת את כאבי הרעב המצוקה והגעגועים.

אחרי "גיא אוני", "כחרס הנשבר" ו"חוות העלמות" ניתן שוב להתענג על כתיבתה מלאת ההשראה של שולמית לפיד. ואנכי שמפלרטטת שנים ארוכות עם השפה העברית, כשסיימתי את הספר אמרתי לעצמי שוב: אין כמו ספרות מקור אחרי כל כך הרבה קריאה של ספרות מתורגמת, קיבלתי את הסיפור הנפלא הזה בשפה מקורית, עשירה, מדוייקת ומרגשת והיתה לנפשי כמו מים לצמא.

ממליצה מאוד מאוד מאוד.

תודה שביקרתם בבלוגיה

באהבה

מאורנה 

יום שישי, 8 ביולי 2011

האיש שלא פסק לישון / מאת אהרון אפלפלד

השינה המשקמת

אפלפלד טווה את סיפורו של ארווין הצעיר, ניצול שואה, בשני מעגלים: בהווה, בו ארווין המכונה "נער השינה" על שום נטייתו לשקוע בשינה לעיתים קרובות ולפרקי זמן ארוכים במסגרת ההכשרה ערב מלחמת השחרור לחיים בישראל, ובעבר, התחברותו לשורשיו בהרי הקרפטים, התחברות המתחוללת באמצעות פרקי שינה ארוכים. בין לבין הוא זורע בסיפור מידע ביוגרפי. 
מסר חדשני עובר לאורך כל הספר: הדרך לשיקום אינה התנתקות מהעבר הטראגי ואימוץ אורח חיים מעשי ופעלתני, כפי שמקובל היה אז ביישוב, אלא דווקא התנתקות, והבנית זכרונות העבר בכל דרך, בסיפור בשינה ובאיסוף סיפורי המשפחה מעדים, כמו מד"ר ווינגרטן. 

ארווין מייצג את הדרך לשיקום בהבניה מחודשת של זכרונות העבר, בויזואליזציה במהלך חלום של בית אמא אבא בשיחות עמם ובחקר הבית שגדל בו עד שפרצה המלחמה. אלה התהליכים שמביאים מרפא לנפשו. ואכן ככל שהוא מאחה יותר את חוטי העבר כך מתקדמת גם הבראתו הפיזית מהפציעה הקשה.

במקביל לכך הוא זונח את שפת אמו, הגרמנית, ומטביע את השפה העברית בתודעתו באמצעות העתקת טקסטים שונים, התנ"ך, ספורי עגנון ועוד.

כששני התהליכים מבשילים, הבנית תמונת נוף ילדותו, והטמעת השפה העברית הוא פורץ את מחסום הכתיבה ומתחיל דרכו כסופר.  

על השפה העברית: ביד אומן פורש אפלפלד את הסיפור, וכך מתברר שוב ושוב, שספרות מקור מאפשרת לשפה העברית להופיע במלוא הדרה, ולעשות את ההבדל בקריאה.  
למרות התוכן ה"עמוק-כבד" הקריאה שוטפת וזורמת ולכך אחראים שניים: סגנון וניסוח בגובה העיניים, וחלוקת הסיפור לפרקים קצרצרים.

פשוט היה נפלא לקרוא.

תודה

באהבה

אורנה