‏הצגת רשומות עם תוויות טטיאנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות טטיאנה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 24 ביולי 2013

טטיאנה ואלכסנדר מאת פאולינה סיימונס הוצ' מודן

ספר ההמשך לפרש הברונזה.

קרוב ל 600 עמודים לוקח להם עד שהם ניפגשים שוב.
טטיאנה, כאחות בצלב האדום, אמריקאית, מוצאת את אלכסנדר במחנה זאכסנהאוזן בתא מס' 7. 
לא אפליג לשעמם אתכם על כוחה של האהבה, אין לי מילים טובות מאלה של המחברת, מה שדוקא ראוי בעיני לציין אינו המסע שלהם אחד אל השני אלא הרקע ההיסטורי להתרחשויות בספר זה.

עשרות סיפורים ששמעתי בימי חיי על האכזריות של סטאלין לחיילים ולאזרחי רוסיה לא היכו בי בעוצמה כמו השתלשלות האירועים בספר זה.

בשונה מפרש הברונזה הרבה מהסיפור מסופר על ידי אלכסנדר, חייל וקצין בצבא האדום. מתברר שבנוסף ליחידות הצבאיות המוכרות היו בצבא זה גדודי פושעים ואסירים, הם גדודי המתאבדים, אותם הטיל סטאלין למערכה נגד הגרמנים כחוד החנית של הלוחמים, בלי נשק ראוי, בלי מזון ובלי ביגוד מתאים לקור הרוסי. על כל חלל מגדודים אלה נשלחו רבים אחרים, שהרי ברוסיה כל מי שלא היה כנוע למדיניות הקומוניסטית נחשב לפושע.

אלכסנדר מיצג את כוחה של ההישרדות האנושית, כפי שזו מוצאת ביטוי בתחתית של התחתית, כלומר במקום הנמוך ביותר אליו ניתן לדחוף בני אנוש. מתברר שגדודי המתאבדים לוו על ידי אנשי NKVD לימים NKGB כשאלה מצויידים בכל הנדרש להישרדותם ומוציאים להורג כל חייל שמראה סימני חולשה, מתכנן לברוח או ליפול בשבי.

אימי סיפרה, שאבא שלי, שלחם 3 שנים במסגרת הצבא האדום בגרמנים העיד שאנשי ה NKGB הוצמדו גם לגדודים רגילים וירו בכל חייל שהראה סימני חולשה.
מאות אלפי חיילים רוסיים נטבחו על ידי המכונה הגרמנית המשומנת, וסטאלין שלח עוד ועוד.
הזוועה בהיתגלמותה.
רק ברוסיה נהרגו מיליונים במלחמה ובהוצאות להורג של השלטונות.

סטאלין ארור כמו היטלר.

כדאי כדאי מאוד לקרוא.

בברכה ובאהבה

אורנה- הרחבת התודעה


יום חמישי, 18 ביולי 2013

פרש הברונזה פאולינה סיימונס, הוצ' מודן

כל אישה צריכה פעם בחיים שלה אלכסנדר כזה.
סיפור אהבה בין טטאינה לאלכסנדר. ברקע לנינגרד הנצורה, מלחמת העולם השנייה בין 1941 ל 1943.

מאז שקראתי את הספר "אלה תולדות" מאת אלזה מורנטה, לא נסחפתי בעונג קריאה כזה, אותה הרגשת בוקר, שאומרת: "נו שייגמר כבר היום, ואוכל להשתחרר מכל מחוייבות על מנת לקרוא, לקרוא, לקרוא.
מה כל כך אהבתי: יש בספר את כל החומרים שמרכיבים סיפור טוב- עלילה מרתקת, גיבורים מובחנים, יש טובים ויש רעים (איזה כייף), יש אהבה, קנאה, התפתחות, הגיבורים הראשיים הינם דמויות מתפתחות ומשתנות. השפה קולחת, זורמת, בגובה העיניים, התרגום כנראה מצויין. אין יותר מידי התפלספות, והתחכמות, יש בסיפור משהו מאוד אמיתי, חשיפה ריגשית נפלאה. בדיוק כמו שאני אוהבת.
נכון,  פרש הברונזה אינו ספרות מופת דוקא, ולא יילמד בחוג לספרות, אך הוא סיפור מרתק שיש בו הכל על מנת למגנט אליו קוראים, שאוהבים לקרוא, להתנתק מהכאן ומהעכשיו ולהפליג עם הגיבורים לעולמם.

אלכסנדר, אמריקאי במקור, משרת בצבא האדום מגלה את טטאינה אוכלת גלידה, בדיוק כשהוכרזה המלחמה על רוסיה, הם ניפגשים בלנינגרד, ומרגע זה חייהם שלובים זה בזו גם אם מאורעות ואירועים מרחיקים אותם האחד מהשני.

המיוחד בספר הוא היכולת של המחברת לתאר אהבה מזווית ראייה שלטעמי רק אישה יכולה להיות רגישה לה, ביד אומן היא מביאה לקורא את העולם הריגשי של טטאינה, את אהבתה ואת מסירותה, את התפתחותו של הרגש ואת התפתחותה מנערה לאישה כשבחייה גבר כמו אלכסנדר.

רק אישה יכולה לתאר את ההתענגות המינית הראשונה שחווה טטאינה עם אלכסנדר, ואת עולמה המיני המתפתח איתו, לטעמי גברים לא מסוגלים לגעת בעומקים כאלה בעדינות כזו.

לא אפרט כאן את התוכן, לא רוצה לקלקל לכם, ניתן לקרוא בכל מקום תקציר.

לאוהבי הקריאה ממליצה לקרוא.

אהבתי כל רגע.

באהבה

אורנה- הרחבת התודעה